Page 18 - 1755
P. 18
האימישרהיוהעאדגרדיה... (/
לפני י"ג שנים נכנסו לחצר בית החינוך שלנו אם ובת,
האם מלווה ונרגשת והבת בדרכה ללמוד את רזי הקריאה
בכיתה א'.
אף אחד לא דמיין מה יוליד האירוע.
לא היה שום סימן.
האישה הצעירה בחנה את השטח ונראה שמיד הרגישה
בבית .ועד כיתה א' 1היה התחנה הראשונה בה השאירה
חותם ומשם השמיים היו הגבול והדרך ,דרך ארץ.
זה היה תחילתו של מסע ארוך בשבילים ,בנחלים ובהרים
שזימנו הדרכים בבית חינוך "המעפילים".
נחל העשייה זרם לו לעיתים בשצף קצף ולפעמים בשלווה
ורוגע הכל לפי הצורך ,הזמן והנוגעים בדבר .ההרים
פעמים היו גבוהים ומזמנים קשיים ולעיתים גבעות נמוכות
ובטוחות .לאישה המיוחדת ,מירי עדרי שמה ,היה מזלף
מיוחד איתו עברה מערוגה אחת לשנייה והשקתה כל
צמח ופרח לפי הדרוש לו :ההורים קבלו מענה בקבוצה
המיוחדת שלהם וגם בשיחות פרטיות ,התלמידים זכו
לאוזן קשבת ולהפתעות מיוחדות והצוות הרוויח חברה
נאמנה שידעה ליזום ,לבצע ולהילחם במקום בו צריך
אש...
האישה המיוחדת שלנו מירי עדרי נפרדת מאיתנו השנה.
כולנו מוקירות את הנאמנות וה"ראש גדול" לצד היושרה
הכנות הרבה הנתינה והעשייה רבת הפעלים לאורך כל
השנים ,תוך כניסה לפינות הקטנות בכל שעה ובכל יום
ללא לאות .זכינו בגדול ועל כך כולנו אומרים לך מירי יקרה
תודה רבה .כשנהנים הזמן בורח מהר מאוד וזה מה שקרה
לנו בשלוש עשרה השנים האחרונות – הזמן ברח לו ולא
ניתן להזיז את מחוגי השעון בחזרה.
בשם מלי פרץ זריהן ,מנהלת בית הספר ,בשמן של
הסגניות מיכל מימון וסימה ברוכים גור
ובשם הצוות כולו אנו מודים לך ומכריזים
פה אחד" :הבית השני של כולנו הוא בית חינוך
"המעפילים" תמיד יהיה גם הבית שלך.
.%.%)')*
